עמק הסביבונים
בגיל 16 עדיין היינו משולש מחובר שווה צלעות. ענת-נועה-ויעל. אם משום דמיון צלילי השמות, או משום יפי נשמתנו, אם משום שליחותם של השלושה. אהבנו. סבב השיחות הפנימיות ביננו נגע: הם יפים. הם תמירים.
עת התהלכנו בשבילי החלב והנוגה הנטועים בשמי קיבוץ עין התכלת, חפצנו בחיים,
חיפשנו את תמירותם, מתכופפים לקליעה בול שלהם בגבעת הגולות, חיכינו למסיבת חנוכה.
*
עלטה. ציפור בוערת אש – מאירה את חשכת העומקים המנסים לפלס נתיבים בשבילי הקרח.
זועקים לטיפת חמצן בהיר. ואנחנו התגבשנו לאט לאט כמו גבישי סוכר ונמסנו. לא להיות. להתחבא מכל העולם.
וכמה שרצינו עומקים, בסוף לקחנו חתיכת שולחן עם רגלי ברזל יצוקות להיות לנו מקלט.
ושם ישבנו.
שפשפנו את הידיים זו בזו,
הרחקנו את כפות הידיים זו מזו – ויצרנו מעגלים.
התחלנו בעיגול קטן ולאט לאט הרחבנו את הנפח שלהם ולתוכם הכנסנו את רועי. ואת עומר. ואת עמית.
הכנסנו אותם לתוך הטליתות הלבנות. וככה עם כל הרצון שלנו להם - שלחנו אותם ארוזים אל מתחת לכסא הכבוד.
ועם כל אהבתנו ננשכו, קוּבְּרוּ עַלֵי הרגש שהתחילו להנץ, קרסו כמו מפולת שלגים.
ושם, בשירת הבריאה, כל יום, מה הוא אומר?
ששי אומר שבת. אבל ששי יג טבת אומר יג מידות הרחמים.
עומר ועמית כבר לא ישחקו בעמק הסביבונים.
נתקפתי בעירפול.
רואה רק את החיוך ואת השמחה של נעוריהם. והייתי רחוקה מזה
העינים שלי פטישים לי – קרדום לחפור עומקים. ובעת הערפילים הזו עצי הזית נשרפים והיונה הלבנה... בוערת.
עומר אחד ועמית אחד. עומר ועמית. ואוגדה.
באים להזכיר: ואנחנו לו עמו וצאן מרעיתו, אנחנו שֶׁלוֹ
עקומת הלחץ בעינים כאבים. גבים גבים המשוועים לטיפת לחלוחית. להיות אנחנו שָׁלֵו
יעל אומרת היום זה אומר קבלת שבת. נועה אומרת היום זה תפילה וקריאת תורה וענת בעיניה מנסה להיפקח לראות
את העומקים, מה יש שם ומה אמירתם.
בעומק הראשון – היה גלעד. בעומק שאחרי זה, כבר אינני זוכרת מה היה בדיוק, רק לאיזה מקום באמצע
הגיעה ציפור בוערת שרופת נוצות שנפלה. שצללה לתוך המים.
המים נשרפו. עכשיו מלחמה. וזה עוקץ אותם וכואב להם הנקירוֹת של השְׂלָוִים. הניכור.
ובתת העומקים מתחת לסעיף האילן, נמצאו עומקים אחרים.
הממצאים: בעומק אחד היו שמות וטבעות מיותרות: לא קודשו. בשני יציבות הסיירות.
בשלישי היו צבאות של איילים מנומרים. ברביעי זעקו צפֳּרֵי הסירנות.
בחמישי הכינו את הדגל בעמק נְצָרִים. בעומק הששי היו קירות של שיש יוקד בצבעי איזמרגד.
במקום אחר שלא שייך לכל אלה, עמוק בלב,
ראיתי צף על פני המים שלא מספיק מכבדים את פריסת הספרים,
ראיתי נפלט אל תוך היבשה - ששלחה אותו לבטל תורתו. שלא היתה לו אשתו.
ואני בעמק השבת אמרתי רק שקד אחד, ואגוז.
בת גלים נא הביאי התיבה מַלְאִיהָ באור הטוב עם המשוי להיות לנו לרועה ועמית, לטפס בספירה להשלים העומר.
אהבה – עזה כמוות.
רשומות
