שלומית נאור

אפריקה

הדרום הוא אפריקה של הנפש
וכל אכזבה היא רואנדה
ותקווה היא ירוחם ומגרשי בנה
ביתך ובני בנך
והפזורה הבדואית והכפרים הלא מוכרים
הפוצעים בין ירוחם לדימונה ובין יער
השגרירים לבאר שבע
צלקת בנפשנו
כי עמדנו על הדם ולא חילקנו
אמצעי מיגננה
ועכשיו
נפשנו
הדבר

דְּלִילָה

עַד שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ
לֹא
נִבְלַעְתִּי תַּחַת כֹּחַ תַּלְתַּלַּיִךְ
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא צֻטַּט.

נעמה מלכיור

שִׁיר נוֹסָף לְבִירָה נגבית אחת

לִפְנֵי הַכֹּל, בּוֹאִי נְסַכֵּם דָּבָר אֶחָד: אַתְּ לֹא שֶׁלִּי, וַאֲנִי
לֹא שֶׁלָּךְ. אֵין שְׁתֵּינוּ קְשׁוּרוֹת קֶשֶׁר ( - - לוּלָאָה, תְּלִיָּה, מוֹט, סַבְתָּא, כָּפוּל אוֹ - - ) מִכֹּל סוּג שֶׁהוּא. אֲנִי בָּךְ תַּיֶּרֶת, אוֹ אוּלַי עוֹבֶרֶת אֹרַח (קְבוּעָה), וְאֵין לִי יְדִיעָה כָּאן, יוֹתֵר נָכוֹן, אֵין אֲנִי יְדוּעָה כָּאן.
כֹּל שִׁירַי הָעֲמוּסִים דִּמּוּיֵי נֶגֶב אוּרְבָּנִיִּים (- - מִשְּׁכוּנָה ד' וְעַד רַכֶּבֶת הַצָּפוֹן, אוֹ שֶׁמָּא מִּפְּרַת וְעַד חִדֶּקֶל, אָבַל אֵין בָּךְ מַיִם), קַרְסוֹ לְנוֹכָח זָרוּתֵךְ הַמְּנֻכֶּרֶת כָּל-כָּךְ. הִיא חֲרוּטָה בְּתוֹךְ נַקְבּוּבִיּוֹת הָעוֹר שֶׁל יָדַי (וְרַגְלַי וּפָנַי). גַּם הַעֲמָדַת הַפָּנִים שֶׁלִּי אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בַּזֶּה, וְעַל כֵּן אֲנִי חוֹתֶמֶת כָּאן וְעַכְשָׁו: אַתְּ וַאֲנִי - אֵינֶנּוּ. יֵשׁ בְּכָךְ נֶחָמָה, אַתְּ יוֹדַעַת, אוּלַי כָּכָה טוֹב.
אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב.


שִׁגָּעוֹן הָרִקּוּדִים

אַבָּא וְאִמָּא וִתְּרוּ עַל חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים
וְנִכְנְעוּ לְמִלְחֶמֶת הָאִינְפְלַצְיָה.
"כְּשֶׁיִּהְיֶה לַנּוּ כֶּסֶף," אִמָּא אוֹמֶרֶת,
"אַבָּא וַאֲנִי נֵלֵךְ לִלְמֹד לִרְקֹד בְּאַשְׁדּוֹד."
פראג לֹא מְחַכָּה לָהֶם יוֹתֵר,
וּפָּס הַהַמְרָאָה בנתב"ג נוֹתָר פָּנוּי מִמָּטוֹס שֶׁהִמְרִיא זֶה מִכְבָּר.
הַשְּׁבִיל הַבָּא מְסֻמָּן עַל כְּבִישׁ מִסְפָּר אַרְבַּע בְּצָהֹב זוֹהֵר:
אִמָּא-אַבָּא-אִמָּא-אַבָּא. כָּל הַדֶּרֶךְ למתנ"ס הַקְּהִלָּתִי בְּאַשְׁדּוֹד.
וּבְסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, עַל מָסָךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה שֶׁל "מַסָּע עוֹלָמִי"
רוֹקְדִים עַכְשָׁו עִם כּוֹכָבִים.
יוֹם אֶחָד הָרִקּוּדִים הַסָּלוֹנִיִּים יִתְפַּשְּׁטוּ עַל פְּנֵי הַסָּלוֹן בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ,
וְיָבִיאוּ מַתָּנוֹת לַיְּלָדִים.
מהפייאטים הַנּוֹצְצִים שֶׁלָּהֶן בַּטֶּלֶוִיזְיָה
נוֹתָר זֵכֶר אֶצְלֵנוּ בַּסָּלוֹן, בַּמִּרְוָחִים שֶׁבֵּין הַמַּרְצָפוֹת.
אִם נַבִּיט טוֹב טוֹב נוּכַל לִרְאוֹת;
יֵשׁ גַּם חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה.

רוחה שפירא

מקום

וּבַחֲלוֹם הָיָה קַו אֹפֶק שֶׁל גִּבְעָה וּבָהּ
שָׁכַבְתִּי בֵּין קַוֵּי הַגֹּבַהּ בַּמַּפָּה הַטּוֹפּוֹגְרָפִית.
הָיִיתִי כֶּתֶם יְרַקְרַק כְּמוֹ שְׁלוּלִית קְטַנָּה,
חַרְצִית בִּשְּׂרָה אָבִיב צָהֹב לְיַד שְׂדֵה חִטָּה יָרֹק.




מילים מבקשות חלום

הַיָּד מוֹלִיכָה אֶת חוּט הַמַּחְשָׁבָה עַל פְּנֵי הַשּׁוּרוֹת / יָמִים זְהוּבִים מִתְפָרְעִים בְּתוֹךְ אִי וַדָּאוּת
תְּנוּעַת הָרֶגֶשׁ מְחַפֶּשֶׂת אֶת יַלְדֵי טִפּוּחֵיהָ / פָּנָס קֶסֶם וְאַגָּדָה מְטַיְּלִים עַל גִּבְעַת חוֹל רְחוֹקָה
צְלָלִיוֹת רָצוֹת עַל מָּסָךְ לָבָן / כַּף יָדָהּ הַקְּטַנָּה בְּיָדִי וְגוּפָה מִתְמַלֵּא בַּזְּמַן הֶרְיוֹנִי
אֲנִי שׂוֹחָה בַּזָּהָב, רוֹחֶצֶת אַהֲבָה / לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַתְּשׁוּקָה עִם בּוֹא הָאֲפֵלָה וּבִרְכַּי פָּקוֹת
מָה כָּל כָּךְ מְיֻחָד בְּשָׁעָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל הַלַּיְלָה / זֶה לֹא סִפּוּר זֶה הַזְּמַן הַשָּׁבִיר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
הַשַּׁחַר נִלְחַץ אֶל תּוֹכָהּ תּוֹדָעָה דְפוּקָה שֶׁלִּי / לֹא מַצְלִיחָה לְהֵרָדֵם
חַצָּאֵי חֲלוֹמוֹת מְפַרְפְּרִים עַל אַחַת מֵאוּנוּת הַמֹּחַ / זוֹ שֶׁעוֹד לֹא גָּמְרָה לִהְיוֹת אֲשֵׁמָה, עַל מָה?

וְיַלְּדִי הַקָּטָן מַחֲזִיק בִּי כְּאִלּוּ הָיִיתִי בַּיִת / וַאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם
פְּרוּדַת מַחְשָׁבָה חָסְרַת גוּף / צִפּוֹר מְשַׁחֶקֶת פִּסְגּוֹת עֲנָנִים
מְחַבֶּקֶת אֲוִיר לִנְשִׁימָה וְרַגְלַי בְּאַדְמַת גַנִּי / אֲנִי וְאַתְּ קְשׁוּרִים לָעַד
וְהַנֶּטַע הָרַךְ וְהַנֶּטַע הָרַךְ יִגְדַּל וְיִפְרַח



מחשבות אובססיביות על סבלנותם של הסלעים

חֲזָרָה מֵאֵילַת בִּכְבִישׁ סוֹבֵב דִּימוֹנָה / בְּחַלּוֹן הָאוֹטוֹבּוּס
הַיְּשֵׁר אֶל תּוֹךְ עֵינַי / קוֹרֶנֶת שֶׁמֶשׁ לְבָנָה.
מִמּוּל בְּמִדְרוֹנֵי הָרֶכֶס / שְׁכָבוֹת שֶׁל חֹמֶר נִשְׁפָּכוֹת מִן הַצָּהֹב
הַמִּתְעַרְבֵּב בְּסִיד וְאוֹקֵר וְנִקְרָשׁוֹת / לִהְיוֹת מִקְפָּא אָבָק.
דַּפִּים מְהֻדָקִים עַד דַּק / שְׁבוּרִים וְנִשְׁבָּרִים, כְּפֵרוּרִים נוֹפְלִים
אֶל הַשְּׁבִילִים / לְצַד הַכְּבִישׁ הַמִּתְפַּתֵּל וְהוּא פּוֹלֵשׁ
פּוֹרֵץ גְּבוּלוֹת בִּלְתִּי נִרְאִים / וּבָגְבָהִים תְלוּיָה כְּמוֹ מִצְנַח עֲנָק
חֻפָּה שֶׁל תְּכֵלֶת אֲדִישָׁה.

צחי כהן

אני בא אליך מן המדבר

אני בא אליך מן המדבר
גדול כרוח וחזק, מפרק הרים,
או ענו, קטן, קול בלילה.

אני בא אליך מן המדבר.

מי זו עולה מן המדבר?
קטנה ככף איש
עולה מן הים.

מי זו עולה מן המדבר?


טרמפ

כאגן נחל פארן
הניבט מן הכביש
בקצה עיקולו
נפרש ליבי לפניך
במפתיע
וברוח ובכח אינסופיים.



"הכיוון"

ילידי ירוחם נובחים
את פחדיהם כמו
סמוראי
שמעולם לא קיבל את חרבו.
מי ישמע נביחת ילד
בודד
פוחד
שמעולם לא קיבל את חייו

ענבל כהנסקי

אנוכי אבק לרגלי הדרך (רבקה בת בתואל)
הייתה זו שעת דימדום והדרך הצהובה קצה בי
ובפרסות הגמלים ההולמים בה והציבה מול עיניי איש.
הדפה אותו לעברי והפילה אותי בסנוורים לעברו.
בצעיף טבול שמן יסמין אתכס כי יראתי לדעת אותו איש
שהדרך מאסה בי והדפתני לעברו.
שהדרך הניחה אותו בחיקי ברכות,
כעת אישי ינחמני על קיצה של דרך צהובה.


קרני לבנה מושלכות כרשת דייגות פותות
מסירת הדיג החוצה את ים הדממה בשכשוך
משוטים צרובי חתימות חומצה נתרנית הזועקת
בבשר העץ הנחשף.כעת הלבנה מכסיפה ומושה דגי אבן