יום חמישי, 1 באוקטובר 2009

נעמה מלכיור

שִׁיר נוֹסָף לְבִירָה נגבית אחת

לִפְנֵי הַכֹּל, בּוֹאִי נְסַכֵּם דָּבָר אֶחָד: אַתְּ לֹא שֶׁלִּי, וַאֲנִי
לֹא שֶׁלָּךְ. אֵין שְׁתֵּינוּ קְשׁוּרוֹת קֶשֶׁר ( - - לוּלָאָה, תְּלִיָּה, מוֹט, סַבְתָּא, כָּפוּל אוֹ - - ) מִכֹּל סוּג שֶׁהוּא. אֲנִי בָּךְ תַּיֶּרֶת, אוֹ אוּלַי עוֹבֶרֶת אֹרַח (קְבוּעָה), וְאֵין לִי יְדִיעָה כָּאן, יוֹתֵר נָכוֹן, אֵין אֲנִי יְדוּעָה כָּאן.
כֹּל שִׁירַי הָעֲמוּסִים דִּמּוּיֵי נֶגֶב אוּרְבָּנִיִּים (- - מִשְּׁכוּנָה ד' וְעַד רַכֶּבֶת הַצָּפוֹן, אוֹ שֶׁמָּא מִּפְּרַת וְעַד חִדֶּקֶל, אָבַל אֵין בָּךְ מַיִם), קַרְסוֹ לְנוֹכָח זָרוּתֵךְ הַמְּנֻכֶּרֶת כָּל-כָּךְ. הִיא חֲרוּטָה בְּתוֹךְ נַקְבּוּבִיּוֹת הָעוֹר שֶׁל יָדַי (וְרַגְלַי וּפָנַי). גַּם הַעֲמָדַת הַפָּנִים שֶׁלִּי אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בַּזֶּה, וְעַל כֵּן אֲנִי חוֹתֶמֶת כָּאן וְעַכְשָׁו: אַתְּ וַאֲנִי - אֵינֶנּוּ. יֵשׁ בְּכָךְ נֶחָמָה, אַתְּ יוֹדַעַת, אוּלַי כָּכָה טוֹב.
אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב.


שִׁגָּעוֹן הָרִקּוּדִים

אַבָּא וְאִמָּא וִתְּרוּ עַל חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים
וְנִכְנְעוּ לְמִלְחֶמֶת הָאִינְפְלַצְיָה.
"כְּשֶׁיִּהְיֶה לַנּוּ כֶּסֶף," אִמָּא אוֹמֶרֶת,
"אַבָּא וַאֲנִי נֵלֵךְ לִלְמֹד לִרְקֹד בְּאַשְׁדּוֹד."
פראג לֹא מְחַכָּה לָהֶם יוֹתֵר,
וּפָּס הַהַמְרָאָה בנתב"ג נוֹתָר פָּנוּי מִמָּטוֹס שֶׁהִמְרִיא זֶה מִכְבָּר.
הַשְּׁבִיל הַבָּא מְסֻמָּן עַל כְּבִישׁ מִסְפָּר אַרְבַּע בְּצָהֹב זוֹהֵר:
אִמָּא-אַבָּא-אִמָּא-אַבָּא. כָּל הַדֶּרֶךְ למתנ"ס הַקְּהִלָּתִי בְּאַשְׁדּוֹד.
וּבְסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, עַל מָסָךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה שֶׁל "מַסָּע עוֹלָמִי"
רוֹקְדִים עַכְשָׁו עִם כּוֹכָבִים.
יוֹם אֶחָד הָרִקּוּדִים הַסָּלוֹנִיִּים יִתְפַּשְּׁטוּ עַל פְּנֵי הַסָּלוֹן בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ,
וְיָבִיאוּ מַתָּנוֹת לַיְּלָדִים.
מהפייאטים הַנּוֹצְצִים שֶׁלָּהֶן בַּטֶּלֶוִיזְיָה
נוֹתָר זֵכֶר אֶצְלֵנוּ בַּסָּלוֹן, בַּמִּרְוָחִים שֶׁבֵּין הַמַּרְצָפוֹת.
אִם נַבִּיט טוֹב טוֹב נוּכַל לִרְאוֹת;
יֵשׁ גַּם חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה