מודיעה בתדהמה
בצער רב וביגון עמוק
על הפרדות מחבלי חלום
ממחוזות חפץ
כי אין ברירה אחרת"
הייתי מסתפק גם ביגון עמוק
ללא התדהמה, גם אם זו
מהדהדת את הכאב בין שתי גדות
כף הקלע.
ולמה לחכות, ולמי.
אני נוטל את זכות השריטה
ומעביר ציפורן על עיניכם,
מודיע בתדהמה, בצער וכו'
שהמציאות היא דב ענק
שקורע בשר מבשר
ואם להשתמש במשל שאתם מכירים
כדי להציל את הנוסעים, צריך עכשיו
לשוב אל סירת ההצלה.
התנתקות
את המפתחות שזרקו הכוהנים השמיימה
אף יד לא אספה, הם התדפקו על האדמה ממנה באו
בריח זעתר, בריח פטרוזיליה, בריח שמיר
התפוצצו עליה כמו קסאמים-שֶׁרִי.
ולא נבקעה ולא ניחמה
ואין אבא ואין אמא
רוצים בהם
ואיך יגידו קדיש? ואיך
לא נענה אמן.
הפליטים
הפליטים סוחטים את בגדיהם
לשׁים בבור מים עתיק, בבור פצצת המרגמה
אוספים שאריות בצק, שנשרו מהם
ואופים על טאבון החמה
וברקע יש שקט. נשימות ופכפוכים.
את כאן, זה מה שחשוב כרגע.
את סיפור היציאה לא נספר עוד לעולם.
(יום הזיכרון לרבין, מרחשוון תשס"ח)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה