I
הקיץ הזה היכה בלי אזהרה
ורוחות חמות ליחכו את הזרועות
התעוררתי וידעתי - עוד לא שבה ההכרה
כבר מטאטאים מפה עכשיו משקעים ושאריות,
זיכרונות וימים שידעו ימים טובים מאלה
רגשות שגואים ברגע
למראה שמים אפורים וטבע
מתעורר
כל אלה יתקפלו, יצטנפו, ייבלעו, יפנו את הדרך
עד החורף הבא.
II
ואולי הקיץ אלמד בינתיים
לרצות את המצוי
ולמצוא את הרצוי
ביובש הזה, בהכרה שמחלחלת לאטה
יש איזה שד
שמרחף באוויר העומד
שסודק את האדמה
שמועך במלקחיו את הרקה
שמנצל את ההזדמנות לטרוף כל דקה
הוא לועס את השניותומלקק את השפתיים
ואני שכבר נפלתי מציר הזמן
הוא לא ימצא אותי כאן...
רגבים נפרדים זה מזה
חמסין לא נשבר מהר כמו אדם
ועוד מעט לא יישאר כאן הרבה
רק סדק מתפתל בין כלום לכלום
אופק מתפורר בדממה החמה
שמחרישה אוזניים
ועין הסערה
עמוק בעיניים
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
וואו
השבמחק