אסתר ויתקון

נפתחו לי שערים

מִתֵּל-אֲבִיב בּוֹאֲכָה נֶגֶב
נִפְתְּחוּ לִי שֶׁעָרֵי הַבְּשׂוֹר,
טָבַלְתִּי בְּמִקְוֵה יָרֹק מָשׁוּחַ בְּאוֹר רַךְ
מִתְפַּשֵּׁט הוֹלֵךְ וְזַךְ.

עַל אַדְווֹת הַהִשְׁתַּוּוּת
וְרִנַּת יְצוּרִים בַּשָּׂדוֹת
זָרַמְתִּי אֱלֵי מְחִילוֹת.

בִּמְכוֹנִיתִי דָּהַרְתִּי
כְּאֵלִיָּהוּ בְּאֵשׁ מֶרְכַּבְתּוֹ,
וְאֵינִי רוֹצָה לָרוּם, כמותו,

רַק לִטְבֹּל עוֹד וְעוֹד
בְּמִישׁוֹרָיו הַיְּרֻקִּים שֶׁל אור הַבְּשׂוֹר וְלִטְהוֹר