ליאורה כהן

יומן עורף מבאר שבע

קיוֻיי קסאם

קונוסים מאלומיניום
(בתוכם מסמרים מלופפים גופיות ישנות)
נוחתים בכרי דשא רכים
יש הסכם: הזרזיף מצווה לא לצעוק בינגו
ואנחנו משתתקים כדי לא לפספס.
סוף סוף באה מלחמה לייט להעיר את האדרנלין מרבצו
אפשר לשחק במחבואים או לקושש תלושי גבורה
לא נעזוב, בעיקר לא עכשיו
הלוואי שייפול על הבניין ונקבל דירה חדשה, הריהוט כבר מרופט.

אחרי האזעקה
אחרי האזעקה אני חוזרת לחיתוך הסלט ולתפנוקי פיצוי רגשי
(יש אנשים שברזיהם אינם מטפטפים).
ביום יש קסאמים, בלילה חזיונות הפצצה, וסופות חול מסמאות את חיכי.
זו היתה הזדמנות "מכובדת" לקבל את אהדתך.
חיכיתי לך בשובֵר שרשרת הניתוק
על ספסל "ראובן הגבר".
בקצות אצבעותי ריח של סיגריה וגוף, איני בטוחה אם שלי.
*
איבר
אוזן חדשה גידלתי, כרויה
אוזן סיסמוגרף
אוזן דופק חזק
מתעלפת מגיהוקי חלונות,
מכוניות מותנעות, פקס וקטנועים.
היום בסופר, הפסקת חשמל
כולם היו נכונים לזנק.
*
רפלקסיה
הדחיפות בסובלימציה-
השד יודע מה מסתתר מאחוריה
בינתיים הוא (השד) טרוד בשימור ובצילום,
צורה יפה של מוח צפה בנוזלי פורמלין.
*
סדר לילה
אני ישנה בסלון עם נעליים, הדלת נעולה בחצי סיבוב
המקלחות נשקלות בכובד ראש וכן השתרעות האיברים
בבטן שלי יש שתי קלמנטינות ועוד כמה דברים
ובטלוויזיה פרסומות בטעם רע.
בחמש רדיו דרום מעיר את אשקלון להיכנס למרחב המוגן
ובבוקר אישה צעירה בבאר שבע ועיניים אדומות.





*
יש בוטות שהיא כהתרת כפתורי המכנס לאחר ארוחה.
את אצבעותיך העבות הנחֵיתַ לחבק אותי
בחום אולטרה-סגול.
שניים משבט "אינטימיות מהירה"-אחד לבטח ניזוק.
הריבוד שלך אינו מתיר
למצוא צידוק מושלם לכעס.
צה"ל,תקראו לי, אני באה.

אזעקה
האזעקה שורקת
הווו הוווווו
מה שצריך לקרות יקרה
אבל מה שלא מתביית גורר אותי מטפטפת מהמקלחת לחדר המדרגות

סורוקה
בית- החולים
עיר חלל לעצמה.
מערכת הכּריזה דאגה להודיע חגיגית:
אזעקת אמת
אזעקת-
אמת.
בספיקת כף הבמאי מסדר את כולם לעולם חדש
אפילו בלי להחליף תלבושות.

זיווה
זיווה מתל השומר אמרה דברים נכוחים
נשמי- עמוק –אויר- צח לכי לטיפ-ול
ועיניה זזו פחות ממסגרת המשקפיים.
אמרתי לה:זיווה, לי יש כתב נטוי.

חדר המדרגות
השכנים מגיחים ממחילותיהם
שלטי "כאן גרים" פולשים אל תוך הבתים.
ילד קטן יוצא מתוך חלום
השביל בצד עדיין לח מטקס טרום שינה.
נכון שהכי כיף כאן, אני מתחננת אליו,
מעלָה בועיות מתחתית האקווריום.
בניע מוצץ הוא מאשר כל עווית
ונושא אותי על כנפי הפיג'מה .

אין אדם הולך לפי תומו
אזעקה באמצע הדרך
השליכה אותי למרגלות עץ.
ריח רע עלה מן האדמה.
בשדרות רוטשילד שבתי לפגוש את העצה
עליה שוכבת אישה
זרועותיה מפהקות
ועל ירכיה קיפלולי סדין.
ויש גם קרואסון משובץ צימוקי חן.


שכנים
התרתי לשכניי לאסוף אותי אל חיקם
מארון החשמל בפרוזדור.
הם קוראים לי אסופית
ואני שותה איתם נס.


משהו
הידיים שלי ששברו כמה שמשות
ותלשו גם קצוות שלמות משיער ראשי
ליטפו בחדר המדרגות את הרעד של גאיה
(אני חושבת שזה היה הרעד בכבודו ובעצמו).

שכן
יש רשתות פרושות
גם כשדפיקה בדלת
פירושה הזמנה למוקפץ של ארוחת ערב.
הלוואי ויכולתי לעקור את הבטן הכדורית שטיפחת
ולמרוט מפניך את שכבת העור השומנית.
"הדבר הנפרם" שחפצתי לגלות התעקש מולי
עד שניערנו את הרשת כמו מפה
והעפנו את כל המחשבות
לכל הרוחות.