יונה לוי גרוסמן

כמו הגשמים
כך הברכה
מגיעה לדרום
אחר כך.
ולפעמים,
בניגוד לכל התחזיות
ולכל המפות הסינופטיות
ולכל מבדקי האינטליגנציה
ומבדקי הקצונה
ומבדקי תורשה,
מגיעה סופה בלתי מובנת
מכיוון בלתי צפוי מראש.
שוטפת וסוחפת בדרום
כל אורח העומד בדרכה.
ורק שבילי השיטפונות העקורים,
רק שרידי גשרים וכבישים
ורק עיני ילדים וזקנים
עומדים אילמים
להעיד.
כי בין העונות המוגדרות היטב
ובין חריצי הקירות המוגבהים של הפרסטיג'ה המקצועית
ובין הדלתות המוגפות למשהו אחר,
עבר דבר
בלתי נשלט,
הכניס תזזית
ומראה אחר למוכר
ונעלם.

וכמו הגשמים
כך גם הברכה
נשמרת לדרום
לעיתים
להשקות אדמה יבישה
להצמיח פרח נדיר,
רק אחר כך.

*

אימי הייתה בלונדינית,
עיניה כעשן,
באירופה החשוכה מאל
הצליחה לשרוד.
שתי אחיות היו לאבי, כבנות שם.
שיער שחור,
עיני שקד לראות עולם.
ועתה,
פריחת השקד מכסה את אדמת סבי, בין
מרבדי אודם הכלנית השוטפים את האדמה.
הלחם גבהה
עד צוואר בנותיי,
אנחה
פורצת את גרוני
ואין מעצור
כשזהב נוגע בזהב
בין ארצות בני ערב.
אולי הפעם יעמוד הצדק
איתן
ויעשה דברו.